הנחש יצא מן הילדה

סיפורים אנושיים מאוד, כמעט עד כדי זעזוע, גודשים את ספר בראשית. אחד המזעזעים מבין הסיפורים הללו הוא סיפור אונס דינה.

דינה, הבת של יעקב ולאה, יוצאת "לראות בבנות הארץ". קולמוסים נשתברו על מנת לפרש פסוק זה, ורוב הפירושים נוטים לגנאי. פירוש אחד טען ש"לראות" פירושו "להיראות" בין שאר בנות הארץ, משמע: יצאה לשוק השידוכין. פירוש אחר מסביר שהיא יצאה לראות את תכשיטי בנות הארץ – פירוש הרומז על פיתוי קרב ובא. פירוש אחר, המופיע במדרש (תנחומא), טוען כי היה מנהג בקרב הבנות באותו האזור (אזור שכם), לצאת ולחולל בכרמים כדי שהנערים יבחרו להם נערות מתוכן. רש"י הפליג ופירש: "ותצא דינה בת לאה – על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה", קרי: רש"י מאשים את דינה בזנות!

בשלב זה, פוגש אותה שכם בן חמור, "ויקח אותה, וישכב אותה ויענה". אונס מושווה בתורה לרצח: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש – כן הדבר הזה" (דברים כ"ב, כ"ו). אם כן, מהו עונשו של שכם?

האר"י קרא את הפרשיה הזו באופן שונה מזה שאנו קוראים אותה בפשט, והוא מפרש את השם "דינה" כלקוח מן המילה "נידה", משמע: אישה טמאה. האר"י לימד כי כאשר אדם מבצע עבירה, הוא לא נענש עליה משמיים, אלא העונש שלו הוא עצם המגע עם הטומאה והאיסור. האר"י ראה את בשכם את נציג כוחות הטומאה: "שכם בן חמור החוי" – חוי = חויא = נחש – הוא אותו נחש הקדמוני שפיתה את חווה, והטיל בה זוהמא. דינה היא אישה הנושאת בחובה את קללת הזוהמה שהטיל הנחש בחווה כאשר פיתה אותה, והנה בא שכם, נציגו של הנחש, ואונס אותה. על פי האר"י, עונשו של שכם היה בכך שאותה הטומאה ששכנה בתוך דינה יצאה ממנה – ודבקה בו. כעת היתה דינה חופשית מטומאתה, ולכן לאחר מכן היתה יכולה להינשא לאחיה – שמעון (המדובר הוא קודם מתן תורה, ולא נאסרו עדיין נישואי קרובים).

הסיפור לא מסתיים כאן: חמור, אביו של שכם, בא לאחיה של דינה, ומבקש מהם שישיאו את דינה אחותם לשכם בנו. בני יעקב רוצים לנקום את חילול כבוד אחותם, ולכן נוקטים בתחבולה: הם הסכימו בתנאי שאנשי העיר שכם יעברו כולם ברית מילה. ביום השלישי לאחר הברית, באים אחי דינה, רוצחים את כל אנשי שכם ומשחררים את דינה אחותם.

מדוע לא נאותו אחיה של דינה להשיא אותה לאדם שעבר ברית מילה? בקצרה, ברית מילה מבטאת את תיקון המיניות, והפיכתה מדבר שיש לו פוטנציאל של טומאה, בגידה ויצריות משתוללת, לכדי אנרגיה שיכולה לחבר בני אדם ולבטא אהבה ונאמנות. כל זה אמור במיניות שאכן מורכבת משני צדדים, טוב ורע – אך שכם הרי ממלא כאן דמות בעלת כוחות דמוניים, שטניים – ולכן ברית המילה לא יכולה להועיל לו, שהרי אין לו סיכוי לתיקון. לאחר שהתנקתה דינה מהאנרגיות האפלות ששכנו בתוכה – היא השתחררה מן הזוהמא שדבקה בה, והיתה חופשית לבטא את הנשיות שלה בדרך לגיטימית, באמצעות נישואין – אולם קודם לכן היא היתה כזונה.

[הערה מוסגרת: האר"י ראה בפרק חיים של זנות כבעל פוטנציאל של שחרור עבור מספר דמויות נשיות ספציפיות בהיסטוריה היהודית, ודינה בתוכן, אמנם כמובן שיש להיזהר ברותחין כאשר באים להשתמש בפרשנות זו לגבי המציאות של ימינו, שכן יש לכך השלכות אתיות אדירות, ואין אנו במקומו של האר"י, שהיה אדם בקיא בסוד הגלגול.]

שמעון ודינה מייצגים שניהם דינים קשים (מיניות, אלימות) באופן מובהק, והם מיועדים לכונן ברית זוגיות, אך הם לא מסוגלים לבנות בית שנקי מקללתו של הנחש, לפני שמופיעה פרסונה עליה ניתן להשליך את הדינים המפעמים בתוכם. דינה לא היתה נאנסת תמימה. היא היתה גילגולה של חווה שנכנעה לפיתוי שהציע לה הנחש, ולכן היתה זקוקה לשכם, גילגולו של הנחש, כדי שיבוא עליה ותדבק בו הזוהמא בחזרה. ואולי דווקא שיבוא באונס, כדי שיבוא בדינים קשים – ואז יידבקו בו בחזרה כל הדינים שהוא הדביק בה בעבר מרצונה.

דינה, וגם שמעון, זקוקים מאוד לקשר הזה עם שכם. דינה ממש יוצאת ומסתובבת במקומות המפוקפקים-משהו, אולי דווקא כדי שיבוא שכם. כאשר בא שכם, היא נדבקת אליו ומעבירה אליו את כל הטומאה ששכנה במשפחה. כעת, במקום להתמודד עם דמון ששוכן בתוכי – ניתן להצביע על דמות חיצונית, להציג את השטניות שבה בצבעים עזים מאוד, ולהגיד: "פעם זה היה חלק ממני, ויש לי קשר נפשי אל הדמוניות הזו – אך אני לא בוחר בה". גם שמעון נזקק להרוג את אנשי שכם. לסמן את האויב כדמות שחוצה לו, ולא חלק מעצמו ובשרו, ורק אז הוא יכול להגיע עם דינה לזוגיות ומיניות מתוקנים.

****************

תוספת בשפה קבלית: שכם מסמל את הרוע כמוחלט, כזה שגם ברית מילה לא תכשיר אותו – ג' קליפות טמאות שלא ניתנות לתיקון, בניגוד לעץ הדעת טוב ורע וקליפת נוגה הניתנים להבדלה ותיקון. דינה מייצגת את הכוחות הדמוניים מפני שהיא בתה היחידה (בכתוב) של לאה, שהיתה גלגולה של לילית, והיתה בעלת דינים קשים. דינה, כנקבה, היא המבטאת את הדינים שלאה טומנת בחובה באופן הקיצוני ביותר.