יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את

אברהם ושרה היו עקרים. תופעה משונה, לאור העובדה ששררה תשוקה כה עזה ביניהם, עד כדי שאברהם אומר לאשתו: "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את" (בראשית י"ב). בנוסף, בעידן בו הגבר שלט לחלוטין באשתו, שרה עצמה היתה צריכה ממש להתחנן לבעלה שייקח אישה נוספת על פניה, וגם זאת לשם הולדת ילדים בלבד. על פי הסוד, מסתבר שתשומת הלב של אברהם ליופיה של שרה היא הרבה מעבר למחמאה יומיומית שבין גבר ואישה: במשך 2,000 שנות האנושות שקדמו לאברהם ושרה, מסופר רק על זוג אחד שהקשר שלהם מתואר במונחי "ידיעה", הלא הם אדם וחווה: "והאדם ידע את חווה אשתו". הכוונה כאן אינה שאדם הכיר את חווה והיה מודע לפרט הטכני שהיא אשתו, אלא שהוא רצה את אשתו בכל רמ"ח אבריו, והוא חש בלבו כי גם היא כולה שלו. בקבלה, ה"דעת" מייצגת את החיבור בין הידיעה השכלית המדויקת מחד, אך גם קרה ויבשה מאידך – לבין תחושת הלב המטלטלת מחד, אך נתונה למצבי-רוח מאידך. אדם יכול לדעת שהגברת שמולו היא אשתו, אך הוא מסוגל גם לשנוא אותה, או לאהוב אחרת. האהבה ב"דעת" היא ההלימה בין השכל והמחויבות – לבין הרגש והלב.

האר"י ז"ל כותב (ב"ליקוטי תורה" על פרשת לך-לך), כי עד שלא באו אברהם ושרה לעולם, ספק אם היה זיווג בעולם. אמירה תמוהה מאוד כשלעצמה, שהרי ברור שהיו גם היו זיווגים בעולם, וההוכחה – אנשים התחתנו ונולדו ילדים! אלא שיש זוגיות ויש זוגיות – יש זוגיות שאולי יש בה ילדים, ואולי גם תשוקה פראית – אך לב אין בה. תשוקה גופנית אינה מייחדת את האדם, גם בעל החיים חש, בהגיע העונה הייעודה, דחף מיני חזק, והיזקקות לנקבה. אלא שהיזקקות זו אינה לנקבה ספציפית. התשוקה שלו הינה חסרת זהות, חסרת ספציפיות. בעל החיים אינו רואה את בת זוגו כבעלת נפש, כמי שיש לה אש ייחודית, או אישיות ייחודית וחד-פעמית. כך גם המיניות הפורנוגרפית האנושית הינה חסרת פנים, ואף אחד מהצדדים בה אינו מעוניין באדם שמולו, על המיוחד שבו, אלא רואה בפרטנר שלו אובייקט לניצול: הגבר משתמש באישה לסיפוק מיני אנוכי, והאישה בגבר – לסיפוק כלכלי אנוכי. אין כאן התמסרות לאחר ורצון להיטיב לו, אלא שימוש אגוצנטרי לחלוטין (יחסי "אני-לז" בלשונו של בובר).

כך, טוען האר"י, נראתה כל הזוגיות האנושית מאז אדם הראשון ועד הופעת אברהם בעולם: אנשים התחתנו וקיימו זוגיות מתוך אינטרס להוליד ילדים, או כדי לממש תשוקה קמאית – אך לא מתוך עניין עמוק וייחודי באדם החד-פעמי שמולם. וכאשר מגיע אברהם לעולם, ו"יודע" (במשמעות של "לבי אומר לי", או "אני חש עד כדי וודאות") את שרה אשתו, ומעבר להשתוקקות היצרית הוא גם ממש משתוקק דווקא אליה, מתוך מיליוני אפשרויות אחרות, ומוכן להתמסר לה ולהרעיף עליה אהבה מעומק לבו – רק לאחר הופעת אברהם בעולם, מתחילה להופיע בתנ"ך המילה "אהבה" על הטיותיה השונות. רק בזכות אברהם יכול יעקב לאהוב את רחל.

"זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר ומבשרי – לזאת ייקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב)

זהו פוסט הפתיחה של הבלוג, ואני מקווה שהבלוג ישמש במה לביטוי עצמי, וגם להפריה הדדית ביני לבין הקוראים, ובינם לבין עצמם. תודה לרב יאיר דרייפוס על ההשראה לכתיבת הפוסט.