נשים - מסכנות או מסוכנות?

צריך להגן על הנשים, או להתגונן מפניהן?

הרב שמואל אליהו פרסם מאמר בשבת האחרונה (בהקשר של פרשת אישה-סוטה שבעלה חושש כי אינה נאמנה לו), בו הוא מסביר למה בנות לא אמורות להתגייס לצה"ל, ובכלל למה צריך להיזהר מאוד בשילוב נשים במקומות עבודה וכו':

יש בנות שמתגייסות לצה"ל מתוך אמונה כי הן תוכלנה לשים גבולות ולשמור על האמונה והערכים שלהן גם בסביבה גברית חילונית. אפשר לבדוק את נכונות ההנחה הזו מתוך פרשת השבוע ומהפרשיות הציבוריות שמלוות אותנו פעם אחר פעם ללא הפסקה. הפרשה הציבורית האחרונה היא של העיתונאי הבכיר עמנואל רוזן שניצל בשיטתיות עשרות עיתונאיות ועובדות מערכת, נשים דעתניות וחזקות שנפלו בפח, נוצלו ונזרקו אחת אחרי השנייה

אם כן, הרב אליהו מביט בריאל-פוליטיקה של יחסי הכוחות של העולם הכוחני של ימינו: גברים מרשים לעצמם להתנהג באלימות (במקרה דנן אלימות מינית) כלפי נשים, בפטרונות ובאופן מנצל. נשים רבות לא מצליחות להינצל מיחס זה, ו"נופלות בפח". בתשובה אחרת, מלפני כשמונה שנים, הוא משיב לנערה ששאלה אותו האם להתגייס לצה"ל:

מי יכולה לעמוד מול אלוף שמנסה להרויח על חשבונך איזה הנאה קטנה מלוכלכת.
קצין בכיר מול טירונית חדשה.
הוא לא חושב על העתיד שלך למשך שנים, הוא חושב על ההנאות שלו של הרגע.
את יודעת שדקה אחר כך הוא לא יתיחס אליך. אבל כשהוא צריך את שלו - הוא יתן את כל היחס שבעולם.
יש לו כוח. ויש לו דרגות. ויש לו עוצמה. ויש לו כריזמה. ויש לו לשון חלקה. והעיקר שיש לו שליטה עליך. ואחר כך מה תעשי?

הרבה בנות חשבו שהם יוכלו לעמוד מול הקצינים הדורסנים הללו והתברר להם שהכוח שלהם הוא מוגבל. ומי יאמין להן מול מילה של אלוף או סגן אלוף. ולפעמים זה ספק "הסכמה" וספק "לחץ".

בקיצור למה לך להיכנס למקום כל כך "מקולקל" מבחינה של כבוד ויחס לנשים.

אם כן, האישה היא טיפוס חלש בהיררכיה החברתית, קל לאיים עליה (לעתים גם ניתן לפתותה. אני לא אזכיר כאן את 'נשים דעתן קלה'), וקל להטריד אותה או לאנוס אותה. לכן, חלשה ויקרה שלנו – אנא התרחקי ושמרי נפשך.

בלי קשר לכך שהרב אליהו מגיע ממשפחה של מקובלים, ואני בטוח שהוא מכיר היטב את הרעיונות שאביא להלן, כאשר אני קורא דברים מעין אלו שציטטתי כאן, אני נזכר בתורה חסידית של האדמו"ר הזקן (שנלמדה ביום שני שעבר בבית המדרש "זיהרא"), שנותנת מבט הפוך לחלוטין על מצבי פיתוי וחטא. בקצרה, בקבלה דווקא האישה מתוארת כמלאת תאוות, יצרים, וכוח פיתוי אדיר – שצריך לרסנם בקפידה רבה. ואילו הגבר מתואר כאדם שהיצריות שלו לא מפחידה – בקיצור: תמונה הפוכה.

המעניין והמצחיק הוא שהאדמו"ר הזקן משווה דווקא בין שתי דמויות גבריות: קורח ואהרון. אלא שדמותו של קורח מייצגת אדם שהצד הנשי שלו דומיננטי מאוד (ולכן הוא 'נשי'), ואילו אהרון מייצג בעיקרון את הדמות הגברית הסטריאוטיפית בקבלה.

לא אכנס כאן לעובי הקורה של התורה החסידית המדוברת. רק אציין שעל פי הסיפור המובא בה, קורח, המשתייך לשבט לוי – הצטווה לגלח את שער ראשו, ואילו אהרון הכהן, בכיר בני שבט לוי – מגדל זקן לתפארת. קורח מקנא באהרון, ומתמרד כנגד ההסדר הזה. האדמו"ר הזקן מסביר כי השערות מייצגות כאן אור אלוקי גדול מאוד, שפע אדיר, המתגלה דרך כוחות הגוף ותאוותיו. אהרון, המייצג דמות גברית שתיקנה, ובעיקר עידנה את הגופניות שלה, מורשה לגדל את שערותיו, ואילו קורח, המייצג דמות נשית, שהמיניות שלה עוצמתית יותר, ויטאלית יותר – אך גם פרועה וכאוטית יותר – מצוה לגלח את שערותיו. בהקשר ההלכתי, העניין קשור ומרמז לחובת אישה נשואה לכסות את שערה (אם זאת, אין סוגיה זו מעניינו של מאמר זה).

אם כן, הגבר מייצג את מי שהתאווה שלו רכה יותר, חלשה יותר, וגם מסוכנת פחות – ואילו האישה היא בעלת התאווה הבלתי-מרוסנת. אם נבנה חברה המאמינה בתיאור שכזה (על פי הקבלה, כאמור), הרי שצריך להיזהר לא בשילוב נשים בחברה – אלא דווקא בשילוב גברים. לא נקבל אף גבר למקום עבודה שיש בו אפילו מזכירה – כי הרי האישה מיד תפתה אותו, ותגרור אותו לחטא. גם אם הגבר ינסה לברוח – הרי שהיא תלכוד אותו ברשתה. אם כן, החשש הוא לא שהגברים יאנסו נשים – אלא שנשים יאנסו גברים דתיים או נשואים להתנהג בצורה מינית מופקרת.

ברור לי שהתמונה שאני מצייר כאן הזויה, ואני מצייר אותה לצורך ההמחשה בלבד. בעולם כזה, אישה ש"הצליחה" לפתות גבר אינה הקורבן, כי אם הגבר הוא-הוא הקורבן. הוא החלש. הוא זה שמיניותו תמימה, טהורה וחלשה (בדיוק כפי שהרב אליהו מצייר את האישה), ואילו האישה היא האלימה, היא המנצלת (אם תרצו), והגבר הוא החלש. אם הגבר הוא החלש, בואו נצניע אותו, נכניס אותו למסגרות נפרדות, נאסור עליו להתגייס לצבא או לעבוד בתקשורה (כי יש שם נשים, והן כוחניות!!). נאסור על גברים לעבוד בענקית האינטרנט 'יאהו', כי המנהלת שם היא אישה, ולנשים הרי יש יצר מיני מופקר ולא מעודן. אז בוא נמנע מגברים חלילה להיות מנוצלים ו"להיזרק לפח" ע"י נשים שכאלו...

התמונה הזו וודאי מוגזמת מאוד, בדיוק כפי שהטענות של הרב אליהו מוגזמות: לא כל הנשים חסרות עמוד שדרה, ויש נשים שמסוגלות להעיד גם נגד נשיא המדינה (א' ממשרד התיירות)! מנגד, יש גם גברים רכי-אופי ויפי נפש שלא מסוגלים למחות נגד עוולות הנעשות להם, ואולי נייעץ להם באופן אישי שלא להיכנס לעולם העסקים או לא להתגייס ליחידות 'קשוחות' בצבא.

הצגתי לעיל תמונה מאוד בינארית ודיכוטומית על פי הקבלה לגבי המשמעות של ההשתייכות המגדרית של אדם לגבי המיניות שלו – בדיוק כפי שהרב אליהו הציג תמונה בינארית למדיי לגבי היכולת האסרטיבית של נשים וגברים. אבל בכל אדם יש צד גברי וצד נשי – יש גברים שהינם רכי-נפש ועדינים – ויש נשים היודעות לעמוד היטב על שלהן. כך גם יש גברים להם מיניות דומיננטית או פרועה, ויש גם נשים להן יש מיניות פרועה, או לחילופין מרוסנת – האר"י תמיד הקפיד להדגיש, כאשר דן במשמעות של ההתשייכות המגדרית – כי האדם הוא 'עולם קטן', וכי כל אדם מכיל בתוכו צדדים גבריים ונשיים גם יחד – העשויים להתבטא באופן חיובי או שלילי – דומיננטי או רציסיבי.

די לאלימות מינית או לוולגריזציה מינית, ודי להדרה של בני המין השני. בכולנו יש מיניות, בכולנו יש תמימות, ובכולנו יש נטיה כזו או אחרת לאלימות. די להאשים את האחר, להתנשא עליו או להרחיק אותו.

שיוויון הזדמנויות ושיוויון נגישות – לכולם!

לאחר שדאגנו לחברה מוסרית, נזכיר רק כי האידאל האוטופי שמצייר האר"י בכתביו אינו חברה 'מוסרית' אך משעממת ונטולת תשוקה – אלא חברה שהכוחות התוהיים ביותר, החייתיים ביותר, אכן שולטים בה – אך אלוקים נוטל מן החייתיות את הכיעור שבה, ומותיר אותנו עם גוף ויטאלי – אבל לא ויטאליות שהורסת, אלא מחיה – גוף שאלוקים מתגלה דרכו באופן העוצמתי ביותר, וגם הקדוש והמתוקן ביותר. בקישור כאן תמצאו הרחבה בנושא זה.